מָה בֶּאֱמֶת הוּא אָמַר?

מָה בֶּאֱמֶת הוּא אָמַר?

נכתב בגיל הנעורים, בשלהי מלחמת יום הכיפורים

בְּגַן הַיְּלָדִים שָׁמַעְתִּי לָרִאשׁוֹנָה,

גַּם בְּכִתָּה א' שִׁנְּנָה הַמּוֹרָה בְּאָזְנֵינוּ

כִּי מִישֶׁהוּ אָמַר פַּעַם בְּקוֹל רִנָּה:

"טוֹב לָמוּת

בְּעַד אַרְצֵנוּ."

יֶלֶד קָטָן אֵינֶנּוּ מְהַרְהֵר יוֹתֵר מִדַּי

מְקַבֵּל הוּא אֶת הָעֻבְדּוֹת וְדַי

אַךְ כַּאֲשֶׁר קְצָת בָּגַרְתִּי

וּבְמִלִּים אֵלּוּ נִזְכַּרְתִּי

לְעַצְמִי אָז אָמַרְתִּי,

הַאֻמְנָם?

הָיָה אָדָם

אֲשֶׁר חָשַׁב כִּי טוֹב לָמוּת

בְּעַד אַרְצֵנוּ אוֹ בְּעַד חֵרוּת         

בְּעַד רַעְיוֹן אוֹ עִקָּרוֹן          

בְּעַד יֹשֶׁר אוֹ מִדּוֹת?           

הַאֻמְנָם? טוֹב לָמוּת

וְלֹא לִחְיוֹת...?

כָּל תּוֹרָה, כָּל רַעְיוֹן

כָּל עֵרֶךְ, כָּל הִגָּיוֹן

מְכֻוָּנִים לְמַטָּרָה אַחַת, רֵעַי,

כֹּה יַעֲשֶׂה הָאָדָם, וְחַי.

וְכָךְ מֵאֲחוֹרֵי אֲרוֹנוֹ            

אֲנִי הוֹלֵךְ

וְכָךְ אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל עָבַר

תֹּאחַז זְעָקָה בִּגְרוֹנִי

אַךְ לֹא בִּגְרוֹנוֹ

אָדָם נָפַל וְלֹא חָזַר

כִּי כָּאן הָעִקָּרוֹן מוֹלֵךְ...

הָעִקָּרוֹן נִשְׂגָּב מְאוֹד, רַבּוֹתַי,

אַךְ בְּגַנּוֹ אָדָם אֵינֶנּוּ חַי.

הַאִם זֶה כְּדָאִי?

וּלְוַאי וְיִתְפָּרְקוּ הַמְּדִינוֹת

וּלְוַאי וְיְבֻקְּעוּ כָּל הָאֻמּוֹת

וּלְוַאי וְיֵחָנְקוּ הָעֶקְרוֹנוֹת

וּלְוַאי וְיִתְפַּקְּעוּ הַמֻּסְכָּמוֹת.

כָּךְ הִרְהַרְתִּי לִי בְּלִי אֹמֶר דְּבָרִים

וְרַק אִישׁוֹנֵי עֵינַי עוֹדָם תָּרִים

אַחַר הָאָרוֹן הַקָּרֵב הֲלוֹם

מְכֻסֶּה בְּדֶגֶל הַלְּאֹם,

וְהִרְהַרְתִּי בְּשֶׁקֶט בְּלִי קוֹל

אֶל מוּל פַּס שֶׁל רָקִיעַ כָּחֹל

הַאִם זֶה הַמֻּטָּל כָּאן לְפָנֵינוּ

חָשַׁב בִּרְגָעָיו הָאַחֲרוֹנִים

כִּי טוֹב לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ.

וּלְנֹכַח דֶּגֶל הַלְּאֹם אֹמַר רַק

כִּי בַּזֹּאת אֱמוּנִי מְסֻפָּק.